משנות החמישים המוקדמות, בשמשי כמדריך בתנועת "הבונים" בונקובר בקנדה, הייתי מעורב בחינוך יהודי ציוני. אכן, עבודת הדוקטורט שלי לתואר דוקטור לרפואה באוניברסיטה של קולומביה הבריטית, "תת-תרבות של מתבגרים", שנכתבה בחסות המחלקה לפסיכיאטריה, דנה בפסיכולוגיה החברתית של "הבונים" – תנועת הנוער של תנועת העבודה הציונית אשר בונקובר.
כתביו של פרופסור שמעון הרמן המנוח מהאוניברסיטה העברית, שנמנה עם תלמידיו של קורט לוין, מייסד הדינמיקה הקבוצתית, עיצבו את גישתי בתחום החינוך היהודי-ציוני. למרבה הצער, שני דורות של מחנכים ציוניים התעלמו ממסקנות מחקרו שלא פורסם (1948) "הפסיכולוגיה החברתית של חלוציות בצפון אמריקה" (M.I.T.). אני חב לפרופסור הרמן את התפיסה הכוללת של החינוך הציוני כתהליך תירבות של תרבות יהודית פרו-ישראלית נורמאטיבית והפיכתה ההדרגתית לתת-תרבות ציונית לא-נורמטיבית. באופן דומה, הבחנתו של הרמן בין ציונות ופרו-ישראליות עומדת ביסוד מאמרים 3 ו-4 בפרק זה1
באמצע שנות השמונים הייתי פעיל זמן-מה בוועדת החינוך של התנועה הקיבוצית המאוחדת (תק"ם). העדרו של מצע חינוכי ורעיוני בתנועות הנוער הישראליות (מצב המרמז על האנמיה הרעיונית החריפה בה לקתה התנועה הקיבוצית) הטביע את חותמו. כמו כן, בתקופה זו פעלתי גם במסגרת פרוייקט "אורן" בחסות בית-הספר לחינוך של התנועה הקיבוצית "אורנים". פרוייקט "אורן" מומן על ידי וועדת החינוך של הסוכנות היהודית. מטרתו היתה "שידרוג" נסיוני של מספר אולפנים בתנועה הקיבוצית לטפל לא רק בלימוד עברית אלא להכשיר אותם גם לתיגבור הזהות והמחוייבות היהודית של המשתתפים.
המאמר הראשון בפרק, "תנועה, תנועת נוער, תנועת נוער ציונית: ביאור" (1987) דן באמות-המידה החינוכיות של תנועת נוער מההיבט הארגוני והאידיאולוגי גם יחד. המסה השניה, "מימוש עצמי והגשמה עצמית: באור ודיון" מבקשת לבאר את מה שנראה בעיני כניגוד הבסיסי בין יהדות בביטוייה הציוניים-תרבותיים לבין הנורמות השרירות וקיימות של אידיאולוגיה קפיטליסטית ליברלית מערבית.
מאמרים אלה היו שניים מני רבים שכתבתי במשך תקופה זו על חינוך בקיבוץ2. עם זאת, המאמרים המוזכרים לעיל נבעו ישירות ממעורבותי משך העשור הקודם כולו בחינוך יהודי רפורמי. הם נכתבו כדי לספק רקע לתכניות ציוניות בהבהרת ערכים ועימות ערכים*. אולם למעשה, כוונתי היתה ליצור חומר לדיון לעבודת נוער ציוני רפורמי בפרט.
המחלקה לחינוך ותרבות יהודיים בגולה
בעקבות הבחירות לקונגרס הציוני ה-31, קיבלה הפדרציה הציונית העולמית של היהדות הרפורמית והמתקדמת, "ארצנו", את ראשות המחלקה לחינוך ותרבות יהודיים בגולה. הרב חיים "הנק" סקירבל נתבקש על-ידי "ארצנו" להיות יושב-הראש של המחלקה. ב-1989 הוא גייס אותי למלא תחילה את תפקיד היועץ ולאחר מכן לשמש כמנהל כללי למחלקה. מילאתי תפקידים אלה במשך למעלה משלוש שנים, עד לאחר הקונגרס הציוני ה-32 כאשר "ארצנו" פרשה מן הקואליציה עם תנועת העבודה הציונית העולמית. החל מ-1990, כל מחלקות החינוך שולבו ברשות המשותפת (ההסתדרות הציונית העולמית והסוכנות היהודית לישראל) לחינוך יהודי ציוני (JAJZE). נשאלה השאלה – מה תהיה התשומה הרעיונית והחינוכית הייחודית של החשיבה הציונות הרפורמית לתהליך זה?
אלה היו הנסיבות בהן כתבתי תזכירים ומאמרים רבים. ב-1989 פרסמתי חוברת מטעם המחלקה בשם "לחינוך יהודי ציוני". פורסמה גירסה מקוצרת (כיוונים 2, סדרה חדשה, דצמבר 1990, ההסתדרות הציונית העולמית, ירושלים) ומופיעה כאן (3:3). כמו כן, "חזון לחינוך ציוני בדורנו" (3:4) מסכם את עמדתי בנושא החינוך הציוני לקראת סוף כהונתי כמנכ"ל המחלקה.
המאמר האחרון בפרק, "החוויה הישראלית: ציונות או פרו-ישראליות?", נכתב עבור תרבויות נפגשות: על חינוך, יהדות וקיבוץ לזכרו של ישראל מייזל, מרכז פרוייקט "אורן" (לעיל) אשר הלך לעולמו בטרם עת.
1שמעון הרמן, זהות יהודית: מבט פסיכולוגי חברתי, פרק ז' "ציונות ופרו-ישראליות", הספריה הציונית, ירושלים, תש"מ. כמו כן – "יסודות החינוך היהודי ציוני", כיוונים, 2, (סדרה חדשה), דצמבר 1990, ההסתדרות הציונית העולמית, ירושלים.
2"ללמד השקפה רעיונית", איגרת לחינוך 80-79, יולי 1987; "תגבור לימודי היהדות בבית-ספר קיבוצי", איגרת לחינוך 81, ינואר 1988; "החינוך לקיבוץ", שדמות, יוני ואוקטובר 1988; "הנחלת ערכים בחטיבת הביניים", איגרת לחינוך 83, אוקטובר 1988
*Value clarification and value confrontation