כינוס ארצי שלישי – גרעין ערבה, 16 ביוני 1976

בתוך: Michael Langer (Livni), Reform Zionist Perspective, UAHC Youth Division, New York, 1977, p. 371

(מתורגם מאנגלית)

            מה הפוטנציאל של קיבוץ רפורמי לעסוק בחלוציות דתית על סמך היותו קהילה שיתופית? אני מדגיש את המילה "פוטנציאל" מפני שבמציאות, הגשמת הפוטנציאל הזה תיקבע על ידי הצרכים בהם יחושו חברי הקיבוץ.

            מרטין בובר היה אחד הראשונים לראות בקיבוץ ביטוי לחלוציות דתית. הוא זיהה בקיבוץ קהילה שיתופית המבוססת על אחריות הדדית בין חבריה, השאיפה החזקה לתורה כלכלית שוויונית, והמחויבות המודעת ליצירת קהילה יהודית. אלו הם הגורמים העושים את הקיבוץ למסגרת פוטנציאלית להשגת דו-שיח, וליחסי "אני – אתה" בתוך החיים היהודיים העכשוויים. בספרו "נתיבות באוטופיה" טען בובר שהקיבוץ הנו ניסוי שעדיין לא נכשל. כלומר, הקיבוץ טרם הצליח במימוש מטרותיו האוטופיות, אולם הוא עדיין, למרות אילוצי החיים היומיומיים, שואף להגיע למטרה זו¹. לאחרונה, בטא זאת חבר קיבוץ נוסף, מוקי צור, באופן תמציתי: "הקיבוץ אינו חברה אידאלית, אולם הקיבוץ מהווה חברה הבנויה על אידאלים".

            קיימות מספר סיבות מדוע הקיבוץ נבחר כמסגרת בה היה ניסיון מימוש של התפתחות אורגאנית חדשה בתוך המסורת היהודית הליברלית. קיימות מספר סיבות מדוע באופן פוטנציאלי מבנהו של הקיבוץ כפי שהתפתח עד עתה עושה אותו לאמצעי אפשרי לפיתוח כזה. יתכן והסיבה החשובה ביותר היא שעד כמה שהיהדות הליבראלית שואפת לפתח בהדרגה נורמות חדשות וצורות חדשות של יהדות בתגובה לאתגר של העת המודרנית, דרושה לה קהילה שבתוכה יכולה יהדות כזאת להתקיים. הקהילה היהודית האורגאנית שבתוכה התקיימה קהילה יהודית רבנית מסורתית מושרשת אינה קיימת עוד. הבסיס של "ההלכה" כמחייבת את הקהילה נעלם. ללא קהילה עם נורמות המחייבות את חבריה לא יכולה להיות הלכה. הקיבוץ מהווה את אחת המסגרות הקהילתיות העכשוויות המעטות בנות הקיימא.

דו-שיח בקהילה ליבראלית

            האופי השיתופי והמסגרת הקיבוצית המקיפה מביאים להשפעות גומלין מתמשכות ברמות שונות בתוך קהילה קטנה של אנשים. מבחינה חברתית, זוהי קהילה אורגאנית. יחסים בין-אישיים בעבודה קשורים ליחסים בין-אישיים מחוץ לעבודה. העקרון של רוטציה בתפקידים בקיבוץ – במיוחד עד כמה שזה נוגע לתפקידים נבחרים – נוטה להיות מנוגד ליצירת אליטה בעלת כח בתוך הקיבוץ. המעמד של אדם מסוים אינו תלוי בתפקיד המסוים שהוא מבצע, כי אם באיכות הביצוע של התפקיד, יהיה זה אשר יהיה. ההקשר הקהילתי מוביל במידה רבה למימוש קשר של דו-שיח וקיום המצוות בין אדם לחברו. זאת בהשוואה לחברה העירונית בת זמננו בה שוררים יחסים מקוטעים אשר מהווים את הנורמה, בין אם בתל-אביב ובין אם בפרברי הכרך באמריקה. הקיבוץ הרפורמי יהיה הקהילה הראשונה בה דרש ליבראלי לאותה המסורת היהודית יכול לכוון התהוות יחסים בין-אישיים.

            המושג של אחריות משותפת וקהילה חורג ממסגרתו של הקיבוץ הבודד. למעשה, כל הקיבוצים בישראל מאורגנים ברשת של תנועות המבוססות על אחריות משותפת ועזרה הדדית בין 250 הקיבוצים השונים. בישראל קיימות מסגרות אירגוניות אזוריות וארציות על מנת לתת ביטוי לעקרון זה. על כן, הקיבוץ הרפורמי, בכך שבחר במסגרת הקיבוצית, משולב באופן אוטומטי במסגרת הארצית של מוסדות קיבוציים המבוססים על עקרונות של אחריות הדדית ועזרה. אכן, כל קיבוץ אחראי להקצאת 5% מכח העבודה שלו לשרות מחוץ לקיבוץ: במוסדות המרכזיים של התנועה הקיבוצית, בתוך מדינת ישראל, או במסגרת של ההסתדרות הציונית העולמית.^* מכאן שהמסגרת הקיבוצית מאפשרת לקיבוץ לשחרר מספר מחבריה לעבוד באיגוד העולמי של היהדות המתקדמת (כעת חברה מן המניין בהסתדרות הציונית העולמית). כמובן שההחלטה אלו וכמה חברים יעבדו בזמן מסוים במסגרות אלה תהיה בידי הקיבוץ עצמו. על אף הקשיים (במיוחד בשנים הראשונות של הקיבוץ), מסורת הקיבוץ מביאה באופן טבעי לכך שהקיבוץ הרפורמי יהיה משאב ליהדות ליבראלית.

הקיבוץ כפוטנציאל לפיתוח מסורת

            עד כמה אנו יכולים להיות בטוחים כי הקיבוץ הרפורמי יפתח מסורת יהודית ליבראלית בת קיימא, אשר תהווה מקור הדרכה והשראה למדינה היהודית, כמו גם ליהדות הליבראלית בגולה? למעשה, לא ניתן להבטיח זאת. נכון שככל שתנועת הקיבוצים הרפורמים קמה (כלומר, יותר מקיבוץ אחד), מתחזקת האפשרות להתפתחות כזו. אף על פי כן, יהיה זה רלוונטי לציין כי הפוטנציאל לפיתוח מסורת כזו תלוי בסופו של דבר בקיום קהילה רב-דורית. מסורת יכולה להיות התפתחות אורגאנית רק במידה שקיימת המשכיות של דורות בתוך אותה קהילה. ככלות הכל, הכישלון היסודי של כל האוטופיות במאה ה-י"ט חכן כישלונות בקומונות מודרניות נבעו ונובעים מחוסר יכולתם להניע את הדור הבא להמשיך בדרך החיים המיוחדת שלהם. דבר זה, אם כן, הנו מבחן ברזל. האם הקיבוץ הרפורמי יהיה מסוגל לדאוג להמשכיותו במשך דורות? בלי זה לא תיתכן התפתחות של מסורת. קהילה רב-דורית אינה מבטיחה התפתחות מסורת אך הפוטנציאל להתפתחות זו קיים.

            באופן כללי, הצליחו הקיבוצים, מאז ייסודם לפני 70 שנה, ליצור קהילה רב-דורית. ישנם קיבוצים שבתוכם דור רביעי. ישנם קיבוצים בהם הסבים הגדולים חיים ביחד עם ילדיהם, נכדיהם וניניהם באותה קהילה. במידה מסוימת, הצליח הקיבוץ, אשר רואה עצמו למעשה כסוג מסוים של מסגרת משפחתית מורחבת, גם בחידוש המסגרת המשפחתית המסורתית, וזאת בתוך מציאות של חברה וכלכלה מודרנית. התפתחות המשפחה הגרעינית, הניידות הגיאוגרפית הגדולה, חוסר קשר מתמשך עם סביבה טבעית, מקשים מאד על פיתוח מסורת יהודית בעלת משמעות. הקיבוץ מקנה תכונות אלה. הקהילה עצמה מהווה מסגרת בה מתפתחות נורמות ומסורות. גיבוי קבוצתי מבטיח שנורמות אלו יתקיימו. אכן, מלבד מספר איים של יהדות חרדית, קהילה יהודית בה קובע קונסנסוס קהילתי את התנהגות הפרט אינה קיימת בשום מקום מלבד בקיבוץ. קיום מסגרת קיבוצית כזאת הוא תנאי מוקדם להתפתחות נורמות ומנהגים ("הלכה") שבאמצעותם תוכל היהדות להתמודד עם העת החדשה.

קיבוץ רפורמי וחלוציות דתית

            הקיבוץ מתקיים בסביבה כפרית. בקיבוץ של ימינו קיימת כלכלה מעורבת תעשייתית-חקלאית, אך החשוב מכל הוא שהקיבוץ נשאר בסביבה כפרית. זה מאפשר פיתוח יחסים הרמוניים ליקום – יחס לטבע כחוויה מקיפה. כאן יש לנו סביבה שלמה על מרכיביה מעולם החי ומעולם הדומם. האדם חווה את המכלול על רקע הזמן דרכו נעים האדם וסביבתו. ייתכן וכאן טמונה האפשרות כי קיבוץ יפתח יחסים עם העל-טבעי; לפיתוח נוסף של דרכים לקשר עם היקום, לפיתוח נוסף של דרכים המטפחות את היחסים של הפרט וקהילתו לאלוהים (היחסים "בין אדם למקום"). זהו תחום שרוב הקיבוצים טרם התנסו בו.

קודש וחול

            רק באמצעות קהילה יכולים אנו להשיג תחושה מוגברת של המפריד בין קודש וחול. רק דרך קהילה מסוגל אדם לבטא באמת את המעגל השבועי של עבודה ומנוחה (שבת). מסורת של התייחסות לקיום החגים יכולה להתפתח באופן אורגאני רק על ידי התייחסות לחגים ומועדים במחזור השנה כקהילה – אותה הקהילה באותו המקום שנה אחר שנה ודור אחר דור. האירועים החשובים במעגל החיים של אדם – לידה, בר/בת מצווה, חופה, מוות – מקבלים משמעות שונה אם הם מקוימים על ידי אותו האדם באותה קהילה במשפחתו המורחבת. בימינו, אופי חיי המעמד הבינוני היהודי העירוני מפורר את האחדות הבסיסית אשר, באופן אידאלי, צריכה לקשר בין האירועים המשמעותיים במעגל החיים. הנורמה היא לציין את אירועי מעגל החיים בקהילות שונות, עם חברים שונים, ובהקשר של תרבות עקרה. לבסוף, הסיכוי ליחס משמעותי לאירועים החשובים בדברי ימי העם הוא רב יותר כאשר היחס מתממש בביתו הלאומי של העם.

*  *  *  *  *  *  *  *

            לסיכום, המסגרת הקיבוצית היא בעלת פוטנציאל לתרום להתפתחות הלכה יהודית ליבראלית. זה נכון הן בנושאים של קיום מצוות בין אדם לאדם, בין האדם לקהילתו, ובין אדם לעמו. מסיבה זו אלו המבקשים לייסד את הקהילה היהודית הליבראלית הראשונה בהיסטוריה בחרו במסגרת הקיבוצית. הצעירים אשר נוטלים על עצמם אתגר זה מקווים לתרום תרומה חיונית ליהדות יוצרת. חלקם חוששים מפני "המחויבות ההיסטורית" המוטלת עליהם. אין תקדימים אשר יכולים להדריכם חוץ מאחד – נעשה ונשמע. לכן, כיום הקיבוץ הרפורמי הוא גם אחת מהחלופות המלהיבות ביותר להגשמה עצמית יהודית ליהודים רפורמים צעירים.

¹נתיבות באוטופיה, הוצאה עברית בעריכת אברהם שפירא, עם עובד, ת"א, 1982

^*הדברים נאמרו ב-1976