שמחנו לקבל את מכתבה של השרה לימור לבנת (מעבר לדף). איננו מטילים ספק בכוונותיה להנחיל מהפכה בנושא
החינוך היהודי-ציוני.
פחות שוכנענו מתגובתו של יו"ר המזכירות הפדגוגית, פרופ' יעקוב כץ. במכתבו אלינו, (שמור במערכת)
הפרופ' כץ מסר כי "בימים אלה אנו מתחילים סדרת דיונים עח תכנית הליבה משולבת ערכים אשר תכלול חינוך
יהודי-ציוני-דמוקרטי-הומניסטי..." נראה לנו כי ה"אנו" ש"מתחילים" הם אותם הצוותים המקצועיים אשר פעלו
גם בשנים עברו--ולמעשה לא הצליחו. בעשרים שנים האחרונות חלפו שרי חינוך רבים. ברור כי נושא החינוך
היהודי-ציוני העסיק מאד את השר זבולון המר ז"ל. מהקצה השני של הספקטרום הפוליטי, שר החינוך יוסי שריד
הקים אגף מיוחד לקידום המלצות ועדת שנהר-קרמניצר. הם לא הצליחו להבקיע את המסגרות הנוקשות של ועדות
מומחים לכל מקצוע. אנו סבורים שהעושים במלאכה בועדות אלה עושים את עבודתם נאמנה -- על פי הבנתם . אך
כפי שנטען באיגרותינו הקודמות, מסורת מרכז אירופאית של התמקצעות ברוב הקתדרות בארץ על פי דיציפלינות
מתוחמות היא היתה ועודנה בעוכרה של עבודת המזכירות הפדגוגית במשך כל השנים.
ברור כי לשאלה ולאתגר: "מי אתה ולשם מה אתה, עם ישראל?" יהיו תשובות שונות. אך גם ברור כי ההתיחסות
למכלול הגישות יצטרך להיות רב-תחומית. הכותרות בעתונים מבשרות חדשות לבקרים את המצוקה התקציבית של
מערכת החינוך. אנו מאמינים כי מצוקה זו היא אמיתית. אך קיימת גם בעיה של "קונצפציה" חינוכית
-מקצועית מוטעת. עליה אין אנו שומעים. (המשך--ע. 2)
מעורבות ציבורית בחינוך יהודי-ציוני-דמוקרטי ההמלצות של ועדת שנהר, הועדה לבדיקת לימודי היהדות בחינוך הממלכתי, ושל ועדת קרמניצר, הועדה לבדיקת
חינוך לאזרחות לכלל תלמידי ישראל, פורקו ונמסרו לביצוע לועדות מקצוע למיניהם. בכך נטלו מהמלצות אלה
את העיקר--הצורך בעבודה רב תחומית. הקמת אגף מיוחד "על יד" ועדות המקצוע למימוש המלצות שנהר-קרמניצר,
מבלי לחייב כפיפות של ועדות המקצוע לאותו אגף, היוותה התחמוקות מלב הבעייה המקצועית.
נכון, ניתן להוסיף שעות של חינוך יהודי-ציוני-דמוקרטי במסגרות המופרטות באופן חלקי. זה פיתרון חלקי
אפשרי למעוט קטן של ילדים -- אותם הילדים אשר הוריהם מאמינים בחינוך יהודי-ציוני-דמוקרטי ומסוגלים
לשלם עבורו. במסגרות אלו (דוגמת תל"י) ניתן להיות יותר יצירתיים. אך אין זה משפיע על כלל ציבור
הילדים.
רצוי להקים ועדה ציבורית של אישיים מחוץ לפקידות של משרד החינוך אשר תדון בשאלה המתודולוגית של יישום
חינוך רב תחומי. שאלת המבנה המקצועי של משרד החינוך הוא חלק של ברור מסוג כזה. חשוב שועדה ציבורית
כזאת תוכל לגבות עדות על פי ראות עיניה מכל גורם העוסק בתחום של חינוך-יהודי-ציוני-דמוקרטי. כמו-כן,
על הועדה להיות נכונה לקבל עדות מכל המבקש להעיד בפניה.
נזכור--בסופו של דבר השאלה: "מי אתה ולשם מה אתה, עם ישראל," היא שאלה קיומית לציבור היהודי-ציוני
כולו!
>המערכת
|
|
גדעון אלעד: תרצ"ג--תשס"א
השליח מארץ ישראל היפה
|
| |
לגדעון, שלום
כן רעי. זהו מכתבי האחרון אליך. שנה התמודדת
עם מחלה הממאירה. בכל נפשך. בכל מאדך. על אף
הכל, בסוף, הוכרעת.
ובשבילי תישאר תמיד--השליח מארץ ישראל היפה.
לא רק ייצגתה את ארץ ישראל היפה--אתה גילמת אותה.
תרבות יהודית-ציונית-דמוקרטית. שיוויון ערך האדם,
קהילה, ומעל הכל המחוייבות למה שנמצא מעבר לחיי
שעה. ותמיד, דרכך החינוכית, ממנה לא סרת, הייתה
ונשארה: "דברי חכמים בנחת נשמעים."
מעולם לא "מלאת תפקיד." כל דבר שעשית היה בחזקת
שליחות. בביתך בחצרים, בבי"ס "אשל הנשיא",
באפעל, בקרן "קרב". אך מעל הכל שליחותך הייתה
לתנועות הנוער. הפנמת היטב את מאמרו של מרטין
בובר--"הנוער הוא הסיכוי הנצחי לאושר של האנושות,
המזדמן לה וחוזר ומזדמן..." מילים אלה היו נר לרגלך -
במשך כל השנים, בכל ההזדמנויות, ובכל התנועות.
ראית את עצמך כיהודי-ציוני-ישראלי. בזה הסדר.
כך פעלת בארץ--קודם כל ומעל הכל בתנועת הצופים
בה היו שורשיך. כך פעלת בחו"ל--ב"הבונים" באנגליה
בשנות החמישים, ב"יהודה הצעיר" אשר בארה"ב בשנות
הששים, באיגוד הקהילות הרפורמית של צפון אמריקה
בשנות השבעים. |
ובשליחות אחרונה זו, בקיץ, 1977 העברתי לך חפיפה מרוכזת של חודש. יחד "חרשנו" את היבשת. כך הכרתי
אותך ואח רותי לראשונה. (האמת--בלי רותי, בוגרת תנועת נוער גם היא, לא היית מצליח להיות גדעון).
חווית השליחות הטביע את חותמתה על שנינו. ובדרכים שונות, באפיקים שונים, המשכנו יחד כמעט חצי יובל.
תמיד קבלתי גיבוי ועידוד ממך. ועכשיו נשארתי בלעדיך!
הצטרפת ל"חברותא--חזון לישראל" ונוכחותך העשירה אותנו מייד--אך נקטעה בטרם הבשילה.
כעת--כמו שכתבת באיגרת שלנו בסוף הדו-שיח ביננו על מהות הציונות התרנותית:
"תם ולא נשלם. גם לא כל כך תם."
גדעון, אנחנו ממשיכים. היה שלום, השליח מארץ ישראל היפה.
שלך
מיכאל