מכתב פתוח (2) לשרת החינוך, לימור לבנת למנכ"לית המשרד, רונית תירוש
2001 ז סיון תשס"א -- 7 ביוניט
לכבוד שרת החינוך - לימור לבנת
לכבוד המנהלת הכללית של המשרד - רונית תירוש
| הנדון: קידום החינוך היהודי-ציוני-דמוקרטי |
במכתבנו אל השרה מיום 23/3/2011 הדגשנו שאחד המפתחות להתמודדות מוצלחת עם תופעת
ה"פוסט-ציונות" 2 הוא יישום נמרץ יותר של המלצות ועדות שנהר וקרמניצר.
מאד שמחנו לקרוא ב"ידיעות אחרונות" מיום 01/5/14, על כוונתכן לתגבר את לימודי
היהדות והאזרחות בחטיבת הביניים על בסיס מסקנות אותן הועדות.
| תכנית מבורכת אך רק "עזרה ראשונה" |
הצעדים המתוכננים לביצוע מיידי על ידי משרד החינוך בהנהגתכן הם מבורכים מאד. אולם,
לדעתנו הם רק בחזקת "עזרה ראשונה". אכן, במצב של "פצוע בשטח" נחוץ להיעזר בשלב
ראשון בכל האמצעים ברי השגה מיידית. אבל - - מה הלאה?!
בהיסטוריה של החינוך הממלכתי בישראל כבר היו כמה נסיונות להנחיל חינוך יהודי ציוני.
למשל, בשנות הששים, בימי השר זלמן ארן ז"ל, היה נסיון להפעיל תכנית של "תודעה
יהודית". התכנית לא היכתה שורש. ב- קמה יוזמה של תל"י (תיגבור לימודי היהדות).
היום, מערכת תל"י מקיפה 000,17 תלמידים בלבד--בעיקר עד כתה ו'.
ועדת שנהר בחנה את המצב המצוי בשנות התישעים. אחדות ממסקנותיה היו:
- יש להוסיף שעות במקצועות היהדות.
- יש להכשיר מורים מהמגזר הממלכתי להורות את מקצועות היהדות.
- יש ללמד את מקצועות היהדות מתוך גישה בין-תחומית. "...יש לעודד נסיונות שיקדמו את
ההוראה במקצועות אלו (לשון וספרות עברית, היסטוריה של עם ישראל, תנ"ך, תורה שבעל
פה, מחשבת ישראל, לימודי ארץ ישראל, ופולקלור) בדרך בין-תחומית." 3
ועדת קרמניצר הגיעה למסקנות דומות מבחינת החינוך לאזרחות, ובפרט לגבי השילוב בין
"לימוד עיוני וחינוך התנסותי."4
הוקם אגף לצורך יישום דו"חות שנהר וקרמניצר במזכירות הפדגוגית של משרד החינוך והוא
עושה רבות. ועוד-- מספר עמותות התנדבותיות במגזר הממלכתי עוסקות בנושא של חינוך
יהודי-ציוני ודמוקרטי , פורמלי ולא-פורמלי. רבים עושים זאת בהשראת האגף. ובכל
זאת, מידת המחוייבות של בוגרי מערכת החינוך להשקפת עולם יהודי-ציוני-דמוקרטי
נמוכה מדי.
| איסטרטגיה אחרת -- חינוך בשיטה בין-תחומית (אינטרדיסציפלינרית) |
עלינו לתת את הדעת על הסיבות לתוצאות הצנועות מדי של המאמצים עד כה. אין ספק
שהעדר תקציבים מספיקים היוו בעבר, ומהווים היום, גורם מגביל. יש להילחם על הגדלת
תקציבו של משרד החינוך.
בנוסף למחסור במשאבים, יש סיבות מקצועיות ואירגוניות שלדעתנו הכשילו וימשיכו להכשיל
תמורה אמיתית בכל הקשור להנחלת מחוייבות (לא רק "זהות") יהודית-ציונית-דמוקרטית על
גווניה.
העיקר --יש להתאים את ההתארגנות בתוך משרד החינוך על מנת להתמודד עם אתגר החינוך
היהודי-ציוני-דמוקרטי כמשימה בין-תחומית. היות ולמידה בין-תחומית מגבירה מאד
הפנמת ערכים, נחוץ מהפך בקונצפציה אצל העושים במלאכה במערכת החינוך. כפי שהסברנו
במכתבנו הראשון אל השרה, התארגנות ההוראה בעיקר על פי דיסציפלינות נובעת ממסורת
אקדמית מרכז אירופאית. מסורת זו אינה מתאימה לחינוך יהודי-ציוני-דמוקרטי עיוני
וחוויתי אינטגרטיבי. חינוך אינטגרטיבי אינו חייב להיות על חשבון לימוד מעמיק בכל
מקצוע, אך הלימוד חייב להיות במסגרת חינוכית כוללת. היה עדיף לאמץ דגם מקצועי
בין-תחומי כגון "זרמים נפגשים" (education confluent) כפי שפותח בארה"ב. דגם כזה
מאפשר תאום מלא בין המקצועות העיוניים (בינם ובין עצמם) ובין עשייה חוויתית.
בחינוך (להבדיל לימוד) יהודי-ציוני-דמוקרטי, העמקה בכל מקצוע לחוד והקצאת עוד שעות
לו פשוט אינה מקצועית. ועדת מקצוע נפרדת לכל דיסציפלינה מנותקת מראייה כללית, אינה
מתאימה כאשר מדובר בחינוך אינטגרטיבי לאורח חיים ערכי, להבדיל מהכנה לבחינות הבגרות
גרידא. יתרה מזאת, חינוך ערכי יהודי-ציוני-דמוקרטי מחייב חוויה של עשייה - פעילות
בית ספרית כקהילה המתיחסת לשאלות חברה וסביבה, עקב מסרים חינוכיים ערכיים. גדולתו
של תלמוד תלויה בכוחו להביא לידי מעשה.
על מנת לממש איסטרטגיה בין-תחומית רב שנתית בחינוך יהודי-ציוני-דמוקרטי ברוח דו"חות
שנהר-קרמניצר, יש לחייב תאום בין כל ועדת מקצוע במקצועות היהדות (לעיל) ובין אגף
או גוף מתאם בעל סמכויות-על. לרשימת מקצועות היהדות יש להוסיף את המקצועות
היסטוריה, אזרחות ואנגלית. על הגוף המתאם לכלול גם קידום של היבטים לא פורמליים
בחינוך, כגון נסיון לשלב את ההורים בתהליכים של "הקהילה הלומדת" בבית הספר.
במתכונת מחוזקת זו יוכל לפעול האגף המתאם (וגם יוזם) בליווי ועדת היגוי או מועצה
ציבורית מהסוג שעליו המליץ ועדת שנהר5. המינויים למועצה ציבורית זו חייבים לקחת
בחשבון ייצוג של קבוצות שונות במגזר הממלכתי. יש למנוע חשש של נסיון כפיה של גישה
ערכית מסויימת. במינויו את ועדת שנהר, השכיל השר זבולון המר, ז"ל, למנות ועדה כזאת
ואנו מאמינים שגם בכוחכן לעשות כן.
אחת מאמות המידה למינויים למזכירות הפדגוגית של משרד החינוך צריכה להיות מחוייבות
למשימה של חינוך בין-תחומית. בנוסף, אצל המפקחים הראשיים למקצוע (המפמ"רים) צריכה
להיות נכונות להשתלב בעבודה הבין-תחומית של הגוף המתאם הנזכר לעיל.
ודוק: אין מדובר כאן בביטול ועדות המקצוע אך בהחלט קיימת כוונה להכפפתן לגוף
המתאם הבין-תחומי. גם בזה אין די. צריך לודא שמנהלי המחוז מחוייבים למדיניות
בין-תחומית זו ומוכנים להשקיע ביישומה. הדבר מצריך שינוי בשיגרת העבודה הקיימת
אצלם כעת. גם עם אירגוני המורים יש לקיים דו-שיח בנידון. משמע - יש להנהיג
שינוי בהיערכות הפקידות הבכירה של המשרד. הקמת אגף "עוקף" את המערכת ללא סמכויות
אינה לעניין. שרים ומנכ"לים באים והולכים אך הפקידות בעלת הקביעות נשארת וקובעת.
ועוד - לכשעצמה הכשרת מורים מתאימים (למשל: תכנית "רביבים" של האוניברסיטה העברית
להכשרת מחנכים במקצועות היהדות) לא תועיל. בוגרי אותה תוכנית יצטרכו "להסתגל "
למערכת הפועלת על פי הנחות יסוד אשר אינן מאפשרות עבודה אינטגרטיבית.
מיומנותה של מועצה "על-מקצועית" חייבת להיות השילוב הערכי יהודי-ציוני-דמוקרטי בכל
המקצועות. יש לקדם את בית הספר כבית חינוך וקהילה לומדת יהודית-ציונית-דמוקרטית.
בראייה פחותה מזו לא תיתכן התמודדות במגמות ה"פוסט-ציונות" השולטות בחברה -
ההיסטוריונים ה"פוסט-ציונים" הם סימפטום ולא שורש הבעיה!
| כהתחלה -- לתמוך במי שכבר תומך |
צעד ראשון. על מנת לקדם חינוך יהודי-ציוני-דמוקרטי רצוי לחזק גורמים שהם כבר
מחוייבים לכך. בחינוך הפורמלי נראה לנו כי רצוי לחזק את תל"י. בחינוך הלא פורמלי
אנו ממליצים לחזק את תנועות הנוער הציוניות הפועלות במגזר הממלכתי. בשני המקרים,
ניתן לנצל ציבורים שהם כבר מחוייבים לחינוך יהודי-ציוני-דמוקרטי כמנוף להשגים
נוספים.
בחינוך הפורמלי, הרעיון של חינוך אינטגרטיבי יהודי-ציוני-דמוקרטי כבר מקובל לפחות
על חלק מהציבור של תל"י. הדבר אינו מתבצע באותה מידה של הצלחה בכל בתי הספר של
תל"י. אך נצבר נסיון המהווה נקודת מוצא אפשרית אחת.
נודה--בהיות תל"י זרם יחודי יש בו גם היבט בעיתי מבחינת אינטגרציה חברתית במדינת
ישראל. כל זרם יחודי על-אזורי בהכרח מחליש את המערכות האזוריות. (ראו מאמרה של
אוסנת אלנתן, "יישום דו"ח שנהר-קרמניצר מנקודת מבט חברתית," איגרת חברותא, 7, אפריל
2001.) אך בתל"י קיימת הסכמה רעיונית לגבי נחיצותו של חינוך יהודי-ציוני-דמוקרטי.
תל"י מושך הורים רבים אשר מסתייגים מהמגמות ה"פוסט-ציוניות" המצויות בחברה
הישראלית היום. בנוסף, בתל"י מקובלת דרך מקצועית בין-תחומית לביצוע החינוך. רוב
הציבור של תל"י גם נכון להתיחס לבית ספר כבית חינוך ו"קהילה לומדת".
כאמור, אנחנו בעד "עזרה ראשונה" כפי שדווח בעתונות. אך בתל"י קיימת מתכונת שממנה
אולי תהיה אפשרות לשאוב אל המערכת הכללית -- בתנאי שנותנים לתל"י להתפתח. לצערנו,
היחס לתל"י במשרד החינוך עד כה היה דו-משמעי. ועדות ההורים בתל"י מצאו את עצמם
נלחמים על מנת להגשים את חזונם.
על משרד החינוך לבחון מחדש את יחסו לזרם תל"י על ביטויו השונים וכיצד ניתן לתת לו
תנופה מחודשת. בפרט, יש לעודד את המשך זרם תל"י בחטיבת הביניים והחטיבה העליונה.
ליחס הדו-משמעי של משרד החינוך היו סיבות תרבותיות ופוליטיות בשלושה תחומים.
ראשית, ציבור מוביל במנהיגות תל"י היה הורים מארצות דוברות אנגלית -- רקע תרבותי
שונה מזה של פקידות משרד החינוך. אך יש לזכור, ברקע האישי של רוב העולים מארצות
"אנגלו-סקסיות" היתה החלטה רצונית לעלות ארצה ולגדל משפחה כאן. למחוייבות הציונית
שלהם, ולמשפחות ישראליות הרבות שהצטרפו אליהם יש "קבלות". הורים אלה רואים בבית
ספר לא רק מסגרת אשר מלמדת, אלא גם כלי לעצוב השקפה יהודית-ציונית-דמוקרטית אצל
ילדיהם.
שנית, המסורת החינוכית הבין-תחומית בהרבה יותר מקובלת במערב מאשר אצלנו. כאן היה
(ויש) מקור לחיכוך מקצועי עם פקידות משרד החינוך.
לבסוף, (כאן הנקודה הפוליטית) הזיקה של רבים מהורי תל"י לזרמים יהודיים שיוויוניים
(לא אורתודוכסיים) איפשר הפעלת בית הספר כקהילה יהודית-ציונית-דמוקרטית ביתר קלות.
התנועה הקונסרבטיבית (התנועה ליהדות מסורתית) אף הקימה את קרן תל"י על מנת לגבות
פעילות זו. גם התנועה ליהדות מתקדמת (רפורמית) החלה לפעול במסגרת של תל"י.
רצוי לשמוע עדויות מועדות הורים, מחנכים , וגופים וולונטריים המעורבים במפעל ששמו
תל"י. מוטב שהפקידים במשרד החינוך הממונים על עבודה עם תל"י יהיו כפופים גם הם
לגוף המתאם אשר תואר לעיל.
ועדת שנהר התיחסה גם לחינוך הלא-פורמלי.6 בחינוך לא פורמלי אנחנו מציעים לגבות
תנועות נוער בעלי מחוייבות ציוניות מוצהרת. "מוצהרת" - פרושו שהם קשורים לאירגונים
השייכים להסתדרות הציונית העולמית. בתחומים רבים של החינוך הלא-פורמלי, סכומים
יחסית צנועים מהווים מנוף להפעלה של רבים בהתנדבות. זה נכון במיוחד כאשר מדובר
בתנועות הנוער. התנדבות זו מהווה דוגמה אישית של מחוייבות ציונית--אמירה מעשית נגד
ה"פוסט-ציונות."
עמותת "חברותא--חזון לישראל" תשמח להרחיב בכל הנושאים הנ"ל בשיחה אתכן ו/או עם
העושים במלאכה.
בברכה ובאיחולי הצלחה אשר תהיה הצלחה של כולנו,
| |
ד"ר מיכאל לבני
בשם מערכת איגרת "חברותא" |
1. התפרסם באיגרת 7 - אפריל
2. 2001. ראו דיון באיגרת 5 - דצמבר 2000 ובאיגרת 6 - פברואר 2001.
3. עם ועולם - - תרבות יהודית בעולם משתנה, משרד החינוך, 1994 ע.9.
4. דו"ח ו. קרמניצר, להיות אזרחים, משרד החינוך, 1996, ע.20.
5. עם ועולם, ע.31.
6. עם ועולם, ע. 23.