שבועות כחג מתן תורה -- וחברותא חזון לישראל

אנחנו ודאי ערים לשורשי חג השבועות כחג במחזור השנה החקלאית כחג הקציר
וחג הביכורים. עדות לכך היא המסורת של קריאת מגילת רות בחג זה ובקביעת
המאורע העיקרי במגילה זו המתרחש "בתחילת קציר שעורים." רות א:כב.

זאת ועוד - לנו נראה שמגילת רות מעלה סוגיה מרכזית העומדת בפני עם ישראל
(ולא רק בפני החברה היהודית-ציונית במדינת ישראל), סוגיית ההצטרפות לעם
ישראל וקבלת תורתו. על כן, דרכה של רות ראויה לבחינה מחודשת. לשם כך
תרגמנו את מאמרה של דבורה דש מור, "רות בת-ימינו" אשר הופיע לראשונה בכתב
העת שמע היוצא לאור בארה"ב.

רצוננו לבחון היבטים משאלת מתן תורה ושאלת ההצטרפות לעם ישראל לאור עיקרי
האמונה של "חברותא" בנושא מורשת ישראל כפי שהתפרסמו לא מכבר.

"מורשת ישראל. כל דור עומד במעמד הר סיני. זכותו וחובתו לדרוש את
המורשת ואת סמליה בתהליכים דמוקרטיים על מנת להבטיח את המשך הקיום היוצר
של עם ישראל באשר הוא בזמן הזה.

"איש באמונתו יחיה." במדינה ציונית-דמוקרטית אין זכות לכפות דרך מסויימת
בדרש המורשת. עלינו לקיים "והגדת לבנך ולבתך" באמצעות החוויה והלימוד גם
יחד בצורה המבטיחה כבוד הדדי בין גישות שונות.

הרעיון האלוהי על כל מגוון ביטוייו בחג ומועד, בשבת ובחול, בחיי היחיד
ובחיי הקהילה, מהווה מוקד נצחי ומאחד לעם ישראל במשימתו האינסופית
לתיקון אדם, עם ועולם." מתוך איגרת חברותא 1: אדר א, תש"ס
המערכת

בספר רות אנו מוצאים ביטוי יוצא דופן של אהבה בין שתי נשים, הנאמר על-ידי
כלה לחמותה. הטקסט נקרא לעיתים קרובות כמשקף עמדתה של היהדות אודות
נישואי תערובת, משום שרות, מואביה במוצאה, הופכת ברבות הימים לסבתו
הגדולה של דוד, מלך ישראל. כדאי לבחון שני פסוקים (רות א', -17):
"ותאמר רות אל-תפגעי-בי לעזבך לשוב מאחריך כי אל-אשר תלכי אלך ובאשר
תליני אלין עמך עמי ואלהיך אלהי. באשר תמותי אמות ושם אקבר כה יעשה יהוה
לי וכה יסיף כי המות יפריד ביני ובינך".

רות נשבעת אמונים לנעמי, ארצה, עמה, ולבסוף לאלוהיה. הסדר הזה מרמז על
נתיב שמהלכים בו לעתים קרובות אלה הנוטשים את משפחתם, ארצם, עמם ואמונתם.
המסע שתחילתו באינטימיות ובמחוייבות לאדם מסויים מתרחב בהדרגה. שלא כמו
בהמרת דת, אין כאן חיפוש אחר אלוהים חדשים.

במשך דורות, מסורת קבלת הזר העני של ספר רות התקיימה לצד פרשנויות רבניות
להמרת הדת שהציבו מכשולים משמעותיים בפני גר פוטנציאלי. מסעה של רות
מייצג חלופה אתנית להמרה דתית: תחילה הצטרפו לעם, אחר-כך קבלו את האמונה.
זוהי תהודה של גישות אמריקניות המתייחסות לאזורי ספר כחלל נזיל, מרחב על
הסף המזמין חקירה, בניגוד לגבולות אירופאיים המונעים תנועה.

המודרניות שיבשה את הקשר היהודי הזה המחבר בין עם לאמונה. הציונות טענה
בהצלחה כי השתייכות לאומה איננה דורשת מחוייבות דתית. יהודי מחלל-שבת
ואוכל-חזיר נותר חלק מהאומה היהודית. רק דבקות באלוהי-שקר (יהיה זה קרל
מרכס או ישו הנוצרי) ניתקה את היהודי/ה מעמו/ה. למרות שההבחנה הציונית
חסרה הנמקה הגיונית, היא קיימה קשר בין עם ואמונה.

אז היכן מניחים דברים אלה את רות בת-ימינו? האם יש ביהדות מקום למישהו
הבוחר בנתיב חילוני של הצטרפות לעם ולא במסע דתי של אימוץ אמונה חדשה?
האם הצבנו גבולות שיעודם להרתיע את ההרפתקן העשוי ללא-חת המוכן להתחייב
ליהודי בודד תחילה ורק אז לתרבות דתית?

בהתייחסנו למסעה של רות כאל הקו המנחה שלנו, אנו מניחים כי אהבה תהיה
נוכחת מלכתחילה. אהבה, ושמץ של מרד וסיכון. רות בת-ימינו תהיה מוכנה
לעזוב את משפחתה ואת ארץ-מולדתה ולפתוח במסע לא-ממופה לצידו של אהובה.
סביר להניח, כי אישה אמיצה כזו דחתה כבר היבטים של חינוכה, כשהיא מחפשת
חלופות לידוע ולמוכר.

אם מסעה של רות מתחיל באהבה, הוא מעמיק עם רכישת דעת. הסתפחות למולדת
ולעם דורשת לימוד שפתם, ההיסטוריה שלהם, תרבותם ומסורותיהם. רות בת-ימינו
עשויה ללמוד עברית ויהדות כחלק ממורשת עמה. היא עשויה ללמוד כיצד לקרוא
את החדשות כיהודיה ולהתבונן בעולם מחדש. היא עשויה ללמוד להעריך את השבת
כיום מנוחה, כיום להתבוננות ומחשבה, כיום משפחתי. היא עשויה לחפש יהודים
אחרים, להצטרף לאירגונים שחלקו עמה את אמונותיה וקידמו אותה בברכה.


************************************************************************************************************
מסעה של רות מייצג חלופה אתנית להמרה דתית: תחילה

הצטרפו לעם, אחר כך קבלו את האמונה. 

************************************************************************************************************

בהדרגה, עם השתנותן של תפישותיה, חוויותיה, שפתה ותרבותה, היא עשויה
להתמודד עם אלוהי ישראל. ללא ספק, חגים כחנוכה ופסח החוגגים את מסורות
העם, ידברו אל לבה יותר משבועות ויום כיפור, למשל, המתמקדים בכוחו
ובגדולתו של האל. אשר למאורעות מכריעים במחזור החיים - לידה,
בר/בת-מצווה, ונישואין - רות בת-ימינו תראה בהם חלק מתרבותה. היא תרצה
לקחת חלק בכל אחד מהם.

האם על יהודים לקדם את פניה של רות בת-ימינו? אני סבורה כי כך עליהם
לנהוג. מניעתה מהשתתפות בפעילויות דתיות בבתי-הכנסת יוצרת מדרג המרומם
גישות רבניות לגבולות מעל מסורות עממיות. עלינו להכיר את הדרכים בהם
יהודים כעם על-לאומי פרצו בהתמדה את הגבולות שהוצבו בידי גויים. במקום
לחקות את מנהגי הגויים אשר בודדו את היהודים, עלינו לפעול למען חיבור
מחדש של עם ואמונה.


-------------------------------------------------------------------------------------------------

דבורה דש מור (Moore) היא פרופסור לדת בוואסאר קולג' ועורכת פעילה של
שמע.

חז"ל רואים במגילת רות מסכת של מעשי גמילות חסדים.

"אמר רבי זעירה: מגילה זו (רות) אין בה לא טומאה ולא טהרה, ולא איסור ולא
התר. ולמה נכתבה? ללמדך, כמה שכר טוב לגומלי חסדים." (ילק"ש רות) ספר
האגדה-שנ: תל

לי נדמה שרבי זעירה מתחמק. מאד ייתכן שצודקת אחת מההשערות המובאות
במבוא למגילת "רות" בפרוש הרטום על פי שיטת קאסוטו כי החיבור מהווה
"...מגמה נוגדת ליחסם של עזרא ונחמיה לנישואי תערובת...".

נזכור: הילכות הגיור המהוות את הסמכות ביהדות ה"נורמטיבית" גובשו בנסיבות
היסטוריות שונות לחלוטין מאלה אשר התקיימו "בשפוט שופטים" ומאלה הקיימות
היום. כמובן, עובדה זו אינה מעלה ואינה מורידה בעיני המאמין בבאור הלכתי
כסמכות ביהדות גם היום. אולם, מנקודת ראות של היהדות הריבונית וציונית
ניתן לטעון כי התחדשות לאומית במדינה ציונית-יהודית מאפשרת בחינה מחודשת
חיובית של דרכה של רות אל עם ישראל.

מתנדבים/ות בקיבוצים; בנים ובנות המשוטטים בחו"ל; עולים מחבר המדינות.
אלה המגזרים בהם מצויים קשרי אהבה המובילים ל"תהליכי רות" בימינו. אין
כבר טעם לענות את המבקשים להצטרף לעם עקב קשרי אהבה אל בן/בת זוג בדרך
היסורים של הרבנות הממוסדת. דרך זו כופה מחוייבות לזרם האורתודוכסי של
היהדות בסוף התהליך.

עם זאת, אני כן מאמין בצורך של מרכיב לימודי משמעותי כחלק מהצטרפות לעם.
בסופו של דבר רצוי כי ההצטרפות תהיה מעוגנת בארוע פולחני המסמל את סיומו
של התהליך.

במציאות הפוליטית של מדינת ישראל הייתי מוכן לקבל את הפשרה של ועדת נאמן
כרע במעוטו. בהמלצות ועדת נאמן נכללו רבנים של כל הזרמים בתהליך אך סמכות
לגיור ניתנה לבית דין אורתודוכסי. במידה ולא ניתן ליישם גם המלצות ועדת
נאמן, יש לעודד את התהליכי הגיור החלופיים הקיימים.*

*למידע נוסף מוצע לפנות אל קהילה של היהדות המתקדמת או היהדות המסורתית
באזורך. לחלופין, ניתן לפנות בכתב אל "איגרת חברותא." לתשומת לב: כל מוסד
עשוי להתייחס מזווית ראיה אחרת.

מתוך כל הזרמים הטוענים למחוייבות ליסוד אלוהי, רק התנועות ליהדות מתקדמת
(תל"ם בארץ) נטלו על עצמם את המשימה לשילוב מלא בין הדמוקרטיה והיהדות.
הסיבה: בארץ, רק תל"ם חופשיה לכך כי היא מכירה בהלכה כמקור אך לא כסמכות
. רק בתל"ם ייתכן תהליך של קבלת תורה ומתן תורה המשלב דמוקרטיה בתהליך
ההתגלות שבתוכו עם ישראל מתפתח מדור לדור.

על רקע זה מצערים גילויים רעיוניים ומנהליים מסויימים בתל"ם. הגילוי
הרעיוני-- הרצון של חברים רבים "למכור" את זכותם הדמוקרטית לקבוע עמדת
התנועה בסוגיית הזהות היהודית על פי האב למועצת הרבנים המתקדמים (מר"ם).
הגילוי המנהלי -- קיום בחירות ההנהלה בדאר.

שתי התופעות האלה גם יחד מקרינות באופן שלילי על המוטיבציה לבנות תנועה
אשר תטביע את חותמה על החברה הישראלית. בינתיים תל"ם מסתמכת בעיקר על
מנהיגות מקצועית (רבנית ואחרת) הממומנת בעיקר מחו"ל. בדרך זו יש כוונה
להקים קהילות רפורמיות במתכונת הגולה. מאידך, לא נתכחש לתרומה המבורכת
של המרכז לפלורליזם יהודי לקידום המודעות של הציבור בצורך השילוב בין
דמוקרטיה והיהדות. אדרבא -- הדבר אך מבליט את הפער בין מלחמתה הצודקת של
התנועה כלפי חוץ ובין התנהגותה כלפי עצמה פנימה.

חבל. פספוס היסטורי.

לכל דור זכות וחובה גם יחד לשלב את התגלות התורה במסכת קורות עמנו.
התגלות זו מתבטאת כדרש על רקע הוויתו של הדור בחתירתו אל חיי משמעות --
במילים של א.ד.גורדון, חיים שהם אינם חיי שעה בלבד אלא גם חיי עולם.

עיון שבועי בפרשת השבוע מאפשר בחינה מתמדת של דרכנו הערכית. תפקיד לימוד
התורה במערכת החינוך הוא ליצור הזדהות ומחוייבות להמשך דרכו הערכית
הנצחית -משתנה של העם. לימוד פרשת השבוע אמור להכשיר את הדור הבא לבחינה
ערכית משלו. על כן, תמיד נחוץ להעמיד בפני חניכים (ולגבי התורה--כולנו
נשארים חניכים) דרש זמין, מסורתי ומודרני גם יחד. כך ניתן לגרות,
להעשיר ולהוסיף דעת וחוויה ללימוד תורה.

מתוך ההיצע הקיים של דרש מודרני, פרוש התורה של הרב זאב משה (גונתר)
פלאוט תופס מקום מיוחד. זהו מפעל כביר של איש אשכולות ותלמיד חכם
,מבכירי רבני ההתנועה הרפורמית בצפון אמריקה היושב בטורונטו. היום הוא
מתקרב לגיל 90. הרב פלאוט מביא פרשנות מסורתית וכן תובנות מימינו. הוא
משלים כל פרשה על ידי לקט של מקורות: הלכה ואגדה, ספרות עתיקה וספרות בת
זמננו, היסטוריה , סוציולוגיה ופסיכולוגיה. פרוש התורה של פלאוט יהיה
לעזר לכל מחנכ/ת וכל בית בישראל הפתוחים לפרשנות ימינו. הפרוש מהווה
כרטיס ביקור מכובד ביותר של היהדות המתקדמת לציבור יודע ספר בארץ.

למרבה הצער, עד כה רק ספר "בראשית" יצא לאור בעברית בהוצאת ההברו
יוניון קולג'-מכון למדעי היהדות כבר לפני 10 שנים.

ההוצאה לאור של יתר חומשי התורה מתעכב זה עשור מפאת סדרי עדיפויות
לקויים במוסדות התנועה ליהדות מתקדמת.

יעדמל ןוכמ--'גלוק ןוינוי ורבהל התנפ "לארשיל ןוזח--אתורבח" תתומע
.עוציב שיחהל תנמ לע תמדקתמה תודהיל ימלועה דוגיאלו תודהיה

בינתיים, "חברותא" יזמה הסדר בו כל המתעניינים יוכלו לרכוש לפחות פרוש
פלאוט לספר "בראשית " מהמלאי אשר עוד נשאר. יש לפנות אל:
המרכזניות--לינדה/דינה, הברו יוניון קולג'--מכון למדעי היהדות, דוד המלך 13,
ירושלים, 94101. התשלום (מראש) 40 ש"ח כולל דמי משלוח.
 במקרה של שאלות: 02-6203333


הננו מזמינים הערות והארות המתייחסות לכתוב באיגרת עד 300 מילים, מודפסות
עם רווח אחד בין השורות.

"איגרת חברותא" יוצאת לחופשת קיץ. איגרת מס. 4 תופיע לקראת החגים
בספטמבר. להתראות!


חברותא---חזון לישראל, ע.ר. היא עמותה ארצית עצמאית למען תיקון
רוחני-תרבותי וחברתי-פוליטי