מתוך במקום מס' 18, אב תש"ע – יולי 2010

הפוסט מודרנה שוללת אידיאולוגיה כנקודת מוצא לפעולה. התנועה הציונית והקיבוץ כפועל יוצא ממנה, אינם יכולים להיות פוסט-מודרניים

במשך שלושה שבועות בחודשי יוני/יולי ש.ז. עברתי סידרה של אירועים קשורים לקיבוץ, במישרין ובעקיפין. קונגרס ציוני, כנס תלת-שנתי של האגודה הבינלאומית לחקר הקומונות במכללת עמק יזרעאל. מזכירות מורחבת של המטה השיתופי וכן מפגש אזור הדרום של המטה אשר התקיים בשדה בוקר. זהו ניסיוני לראות את היער מבלי להסתבך בסבך ובעצים.

***

הקיבוץ הוא תופעה של העידן המודרני בעולם המערבי. הוא היה ביטוי מסוים של אותה תנועה מודרנית אשר הכריעה בקורות עם ישראל בעידן החדש – התנועה הציונית. אולם, בשליש האחרון של המאה הקודמת הופיעה הפוסט-מודרנה בארץ ובקיבוץ. לעולם, התנועה הציונית והקיבוץ כפועל יוצא ממנה, אינם יכולים להיות פוסט-מודרניים. בכך מפתח ראשי להבנת מבוכתנו ונסביר.

האבחנה בין שני המושגים

בסוגיית המודרנה והפוסט-מודרנה, אני הולך בעקבות ההוגה אליעזר שבייד, באבחנה בין המודרנה והפוסט-מודרנה, באותם תחומים הרלוונטיים לדיון במבוכת התנועה הקיבוצית בימינו.¹

תנועה מודרנית קובעת את הרצוי אליו יש לשאוף. על סמך הרצוי הזה, היא קובעת תכנית פעולה להגשמת חזונה. לשם כך: תנועה מודרנית מגבשת אידיאולוגיה שהיא "מערכת הגיונית וברורה של אידיאלים ותכנית פעולה המספקות לאלה המאמצים אותה מפה מקיפה קוגניטיבית של עמדותיהם ומטרותיהם."²

נקודת המוצא של הפוסט-מודרנה היא המצוי העכשווי. הפוסט-מודרנה מנצלת את מדעי החברה כדי לקבוע את המצוי ("המציאות") מבחינת כוחות ודעות בשטח נתון ולהשליך מכך לגבי אפשרויות לפעילות. הפוסט-מודרנה שוללת אידיאולוגיה כנקודת מוצא לפעולה.

איש החינוך, צבי לביא ז"ל, מקיבוץ שריד, ביטא ראייה קודרות בתארו את הפוסט-מודרניזם:

"..מדובר באי-אמון עמוק בשכל האנושי ובעצם כושרו להבין ולהסביר את העולם ואת האדם. באחת: הפוסט-מודרניזם נותן גט-כריתות… למסורות האירופיות… של ההשכלה… של הרציונליזם ושל המדע."³

הרצל, בן יהודה והחלוצים

אמרתו הקלאסית של הרצל: "אם תרצו, אין זו אגדה", מדגימה להפליא את גישתה של תנועה מודרנית. מפעלו של אליעזר בן יהודה להחייאת השפה העברית, היה ביטוי מובהק למאבק של תנועה מודרנית. שאיפת תנועת העבודה הציונית, על כל פלגיה, הייתה להקים חברה מתוקנת בבית הלאומי. אדמה עברית. עבודה עברית. שפה עברית. צדק חברתי. שוויון ערך האדם כערך מכונן. תנועת העבודה הציונית גיבשה תכנית פעולה, כולל מסגרות למימוש (למשל: ההסתדרות). מתוך כך, הקיבוץ היווה מסגרת להגשמת תכנית פעולה ציונית- תרבותית- סוציאליסטית.

ניתן להעמיד זו מול זו את המודרנה והפוסט-מודרנה מזווית אחרת. כך כתב הרב ליאו בק (1873-1956), מנהיג היהדות הרפורמית בגרמניה, על מבשר הציונות הסוציאליסטית, משה הס: "הוא ראה את ההווה מנקודת ראות של העתיד… הוא לא רצה לקבוע את העתיד על סמך המצוי בהווה". ⁴

ראיית ההווה מנקודת ראות של העתיד הרצוי, משמע להבין את המציאות בהווה כנקודת מוצא אל החזון, בלא לתת למציאות לקבוע את החזון.

ברוח זו ראה את עצמו הקיבוץ. המיקרו של הקיבוץ כקהילה ערכית היה אמור לשקף את המקרו הערכי של המדינה העתידית. יתרה מזאת, הקיבוץ ראה את עצמו לא רק כדרך אל החזון אלא גם כמדריך אליו, כחלק מתנועה מודרנית.

הקיבוץ: הציונות המדינית והציונות התרבותית

על מנת להבין את השלכות היות הקיבוץ מסגרת להגשמת אידיאולוגיה ציונית, עלינו להבחין בין שני השורשים של הציונות כתנועה מודרנית: הציונות המדינית והציונות התרבותית.

הציונות המדינית מבית מדרשו של תיאודור הרצל (ב-2010 מלאו 150 שנים להולדתו) הייתה תנועה לאומית מודרנית למימוש (מחדש) את הלאומיות של עם ישראל. הרצל ביקש להקים את מדינת היהודים (Judenstaat) בארץ ישראל, מדינה "ככל העמים". המניע המרכזי היה מצוקת היהודים ברוב הארצות בהן ישבו. עיון בספרו של הרצל, Altneuland, "ארץ ישנה-חדשה" (1902), מראה כי הרצל קיווה למדינה ליברלית עם הרבה מהמאפיינים של מדינה סוציאל-דמוקרטית, אך לא בכך עסקינן. חזונו של הרצל מומש. מדינת היהודים קיימת. מטרת הציונות המדינית הושגה. זה נכון גם אם האתגרים המדיניים והביטחוניים הניצבים בפני מדינת ישראל, מדינת היהודים, הם קשים ביותר. גם בכך אין אנו עוסקים כאן.

השורש השני של הציונות היה הציונות התרבותית המזוהה עם מפעלו של אחד העם. פרסום מסתו המכוננת, "כהן ונביא"⁵קדם לקונגרס הציוני הראשון בארבע שנים. המניע של אחד העם היה מצוקתה של היהדות – סכנת ההתבוללות הפיזית ו/או התבוללות התרבותית בעקבות האמנציפציה. הוא סבר כי המשך קיום יוצר של עם ישראל מותנה בבית לאומי בישראל. רק שם תוכל חברה יהודית להתמודד עם אתגרי העידן החדש. רק כך ניתן יהיה להחיות את הזרם הנבואי כמרכיב המהותי במורשת ישראל.

לעומת המטרה הסופית של הציונות המדינית, אחד העם קבע לציונות התרבותית מטרה אינסופית. אך ברור כי שני השורשים של הציונות היוו ביטוי של תנועה מודרנית. בפועל, תכניות הפעולה לממש את החזונות המדיניים ותרבותיים יכלו להשלים זה את זה. הקבוצות הראשונות וכן התנועות הקיבוציות בהמשך נתנו ביטוי לכך.. לתנועות שונות בתוך הציונות היו חזונות שונים. גם בתוך התנועות הקיבוציות זה היה כך. אך לענייננו היה כאן מכנה משותף – החזון, פועל יוצא אידיאולוגיה מסוימת וכן תכנית פעולה להגשמתו.

ברשימה נוספת נעמוד על אופים הציוני של הקיבוצים בראשיתם כקהילות משימתיות-ייעודיות- אידיאולוגיות ועל השלכות מכך על הקיבוץ כבית ודרך.

¹ אליעזר שבייד, "הומניזם, גלובליזציה, פוסט מודרניזם ועם ישראל", מסות גורדוניות חדשות, הקבה"מ, תל-אביב, 2005, ע.14. במסה זו שבייד מציג את הגורמים לעליית הפוסט-מודרניזם אחרי מלחמת עולם השנייה והגעת התופעה לארץ כעבור דור. הוא גם מנתח את האלהת מרכזיותו של היחיד בתורת הניאו-ליברליזם, כפועל יוצא של גלובליזציה תרבותית.

²Gidon Shimoni, The Zionist Ideology, University of New England Press, Hanover NH, 1995, p. 3. תרגום – מ.ל.

³ צבי לביא, הייתכן חינוך בעידן הפוסטמודרניזם, ספרית הפועלים, ת"א, 2000 , ע. 8.

⁴ Leo Baeck, This People Israel (1955), Holt Rinehart Winston, New York, 1964, p. 377 (תרגום- מ.ל.)

⁵ אחד העם, "כהן ונביא" (1893), על פרשת דרכים א, דביר, תל אביב, 1964, ע. קעד.